עובדות מעניינות על רפואת שיניים

עובדות ומידע על רפואת שיניים

השתלות שיניים כל מה שלא ידעתם ורציתם לשאול

 

מדהים לגלות, לפעמים, עד כמה אנו מכירים פרטים ומידע מפורטים על נושאים שונים ומשונים, אך דווקא על מה שקשור לגוף שלנו ולבריאות שלנו אנו מניחים לאנשי מקצוע להיות אלו שיספרו לנו על מצבנו ויעזרו לנו להכיר את עצמנו, את גופנו ואת יכולותינו. הרבה מאוד מחקרים שנעשו ברחבי העולם ונגעו לשאלות כמו מהן השתלות שיניים? אילו פרוצדורות קיימות בתחום שיקומי הפה? מתי התחילה רפואת שיניים להיות הליך שגור וסטנדרטי ועוד שאלות ועובדות מעניינות, גילו כי בעוד שכולם מכירים בתחום של רפואת שיניים ושל הצורך החיוני בשמירה על בריאות השיניים, החניכיים והפה, הרי שמעט מאוד אנשים באמת מבינים את הנתונים ומכירים את האמת על תחום זה לעומק, ובשביל זה אנחנו פה..

 

מתי התחיל כל עולם רפואת השיניים

 

ההיסטוריה של רפואת השיניים החלה, באם מתעלמים מן המשפט התנ"כי הידוע "שן תחת שן", אצל האינדיאנים במרכז אמריקה, במדינת הונדורס של ימינו, שם נמצאה לסת תחתונה של אישה מהמאה ה-7 לספירה ועליה היו עדויות לכך שניסו לבצע בה השתלת שן. בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמצא כי ניסיון ההשתלה נעשה עוד בחייה, בשל העובדה כי מסביב לשתל צמח בשר. כאשר מנסים לחשוב על המחסור בחומרי הרדמה באותה עת, המחשבה על הפרוצדורה הופכת להיות קצת לא נעימה, נכון?

 
* בני האדם יכולים להתהדר בפה מלא ב-32 שיניים, שרובן לא יישארו בפיהם לעת זקנה. לחזיר יש 44 שיניים ולחילזון הרירי, האיטי והקטן יש 256!! כל בעלי החיים יכולים לקנא בכריש, הוא מצמיח כ-50,000 שיניים במהלך חייו.

ההתפחות הטכנולוגית ברפואת השיניים

 

המשך ההתפתחות האנושית הביא עימו הרבה מאוד יכולות, טכנולוגיות ואפשרויות, אך, אם נעבור לתקופת ימי הביניים באירופה, הרי שבתחום רפואת השיניים לא חל שיפור משמעותי והטיפולים היחידים שנעשו היו לשם הוצאת שיניים חולות, בהתחלה באמצעות כמרים, ולאחר מכן, כאשר הוחלט כי אנשי דת לא יכולים להקיז דם (לפחות לא באופן ישיר..), עברה ההתמחות לידי אנשי מקצוע כגון נפחים וצורפים, שכמובן ידעו לחולל פלאים עם מתכות, אך למותר לציין כי בכל הנוגע לעניינים שבין אדם לשיניו היה להם ידע קצת יותר מוגבל.

 

ההתקדמות האמיתית בתחום הרפואה בכלל, ורפואת השיניים בפרט, התרחשה במאה ה-18, תקופת ההשכלה, הרנסנס וההתפתחות המדעית. אז גם הופרד תחום התמחות זה מהרפואה הכללית והונהגו כללים ופעילויות ייחודיות, דומות לאלו הנהוגות בימינו, מינוס המכשור, הניסיון והידע המצטברים כמובן.

 
* ג'ורג' וושינגטון הגדול, המצביא המהולל ונשיאה הראשון של ארה"ב של אמריקה, התהלך עם שן טבעית אחת בלבד ועם שלל שיניים תותבות עשויות משנהב פילים, היפופוטמים, פרות ועוד. הוא לא חייך הרבה, ועכשיו גם ידוע למה. פרט מעניין, הנוגע לעניין זה, הוא שהוא דאג שירחצו וינקו, מדי יום, את שיני הסוסים שלו. מי יודע, אולי הוא חמד גם את שיניהם לעצמו.

* מפורסמים יותר היו הספרים המנתחים שנהגו לעבור מכפר לכפר ומעיר לעיר ולהפוך את הפרוצדורה לסוג של קרקס פומבי. הם היו מבצעים את העקירה ועל מנת להסוות את הצרחות ואת צעקות הכאב של המטופל, היו מארגנים מופעים מוזיקליים ווקאליים, להנאת הקהל. לאחר העקירה היו נוהגים, לקול תשואות, להציג לראווה את השן המדממת, ואת המטופל המעולף, לא ברור אם נהגו לערוך מבצעי תספורת+עקירה כחלק ממדיניות השיווק שלהם.

תחילת הכירורגיה הדנטלית

 

תחילת המאה ה-20 הביאה איתה את הבשורה הדנטאלית המשמעותית ביותר והתחום הפך להיות תחום של רפואה כירורגית לכל דבר וקמו מרפאות ייעודיות לרפואת שיניים, שיכלו אפילו לבצע שיקומי שיניים ברמה סבירה, כך שגם לבעלי שיניים חולות או פגומות נמצא מזור מעבר לעקירתן בעזרת פטיש 5 קילו או חוט המחובר מצידו האחד לשן ומצידו השני לדלת נטרקת.

 

מאז ועד היום, חשוב לציין, חלה תמורה דרמטית בכל מה שקשור לרפואה בכלל, ולרפואת שיניים בפרט. פרוצדורות שפעם היו דמיוניות ופנטסטיות, כמו השתלות שיניים ביום אחד, הפכו לבנאליות ולסטנדרטיות במונחים של התמחות ושל יכולת של כל מטופל לעמוד בהן, מבחינת כאב, סבל ועלויות.

 
* בימי הביניים היו אלו הכמרים שביצעו טיפולי שיניים שכללו, בעיקר, עקירות. האפיפיור אלכסנדר השלישי, אי שם בשנת 1163, קבע כי אנשי דת לא יכולים להקיז דם (לפחות לא באופן ישיר..), או אז עברה ההתמחות לידי "כירורגים" כגון נפחים, וצורפים, שכמובן ידעו לחולל פלאים עם מתכות, אך למותר לציין כי בכל הנוגע לעניינים שבין אדם לשיניו היה להם ידע קצת יותר מוגבל. הם התייחסו לשיניים הזקוקות לטיפול כאל ברזל לוהט ומלובן ופשוט נהגו להכות במקום עם כלים עשויים עץ כאשר המטופל היה עני ועם כלים עשויים שנהב, באם היה מדובר על עשיר. התוצאה, בכל מקרה, הייתה אדומה ומלאת ייסורים.

* פיתוח מתקדם יותר של אמצעי לעקירת שיניים התגלה באמצע המאה ה-18 וכונה "מפתח שיניים" משום שגילו כי מפתח דלת מסוגל לעקור שן ממקומה באמצעות סיבוב. הבעיה היחידה שהתגלתה היא שיחד עם השן החולה הוציא המפתח החרוץ גם חלק מהלסת ממקומה.

איך רפואת השיניים התאימה עצמה לדרישות השוק והגיל

 

שינויים חשובים בתחום רפואת שיניים חלו גם בהקשר של הזדקנות האוכלוסייה והצורך של אלו שעוסקים בתחומי הידע הדנטאלי להצליח לשפר ולשמר את פיהם של לא רק צעירים ובוגרים, אלא גם של בני הגיל השלישי, אשר הפכו לכוח משמעותי וגדול בהוויה החברתית. היום לא לכל מבוגר יש שיניים תותבות ואלו שמקפידים על היגיינת פה ורוטינת טיפולים יכולים לשמור על שיניהם הביולוגיות עד ליום מותם. לסיכום, למרות השיפורים והתמורות הרפואיות והטכנולוגיות, הפוביה מרופאי שיניים עודה נחשבת לפוביה מרכזית וכ-15% ממקרי ההרדמה הכללית בארה"ב מקורם באנשים שפשוט מפחדים מרעש המקדחה, מזמזום המכשירים או משהייה בחדר רופא השיניים.

* הנחמה היחידה שיכלו למצוא מטופלי אותה תקופה היא בהרדמה הכללית שהפכה למקובלת והקלה, מעט, על הסבל שעברו במהלך הטיפול. ד"ר טי מורטון ביצע בתאריך 16.10.1846 טיפול בהסרת גידול בלסת תוך כדי ביצוע הרדמה כללית וכולם נדהמו מאומץ ליבו של המטופל, שלא הוציא הגה במהלך כל הטיפול. מאז הפכו האלחושים, ההרדמות המקומיות וההרדמות הכלליות לחלק בלתי נפרד מעולם הרפואה, הכללית והדנטאלית.